נהוג לחשוב שילד צריך מבוגר על ידו על מנת להתפתח, וזה כמובן נכון, אין על כך עוררין. אבל גם ההיפך נכון - גם מבוגר צריך ילד לידו, על מנת להתפתח" -את השורות הנפלאות האלה מצאתי פעם מקופלות בכתביו של הפסיכיאטר לנג, ומאז הן מלוות אותי. ההורות היא אחד ממסעות ההתפתחות המרכזיים בחיינו, אנחנו גדלים כשאנחנו מגדלים.  בשיחה מרגשת במיוחד מספר לי האלוף במילואים דורון אלמוג, על האופן שבו הקשר שלו עם בנו ערן (ז"ל) שסבל מאוטיזם ופיגור, שינה את חייו.  "הוא אף פעם לא קרא לי אבא, ולא אמר מלה בחייו, אבל הוא המורה הגדול של חיי" הוא אומר. שיחה על חיבוק אבהי, על חוסן נפשי ועל הבחירה להקדיש את החיים לעשייה למען האנשים החלשים ביותר בחברה       

אין לי מילים... -  מכירים את זה שאתם מרגישים או חווים משהו ולא מצליחים לתת לזה שם? ברגעים כאלה אנחנו מבקשים את עזרתם של אנשי המלה. מאז ומעולם נזקקנו למשוררים וסופרים כדי שיעזרו לנו להבין טוב יותר את עצמנו ואת העולם. המשורר רוני סומק, מבין דבר או שנים על מילים וגם על היעדרן. כשהיה בן תשע התעורר בוקר אחד וגילה לחרדתו שהמילים מסרבות לצאת לו מהפה, ואלה שמצליחות יוצאות מגומגמות ומרוסקות.  באותו רגע גזר על עצמו שתיקה שנמשכה שנה שלמה.  לימים יספר שהשתיקה הזו היא שהפכה אותו למשורר, "נקמת הילד המגמגם" הוא יקרא לזה.  ניהלנו שיחה מרגשת על הפגמים שלנו ועל האופן שבו הם מעצבים את אישיותינו ואת מסלול חיינו, על הכוח של מילים, על שירה ועל אהבה 

החיים מלאים בדרמות, בסערות. אנחנו מרגישים את זה כמובן בימי קורונה, כשהמציאות וההנחיות שאנחנו מקבלים משתנות על בסיס יומי, אבל גם בימים כתיקונם - מצב האדם הוא לנסות למצוא עוגן בתוך עולם של שינוי מתמיד. היום נדבר על האפשרות לייצר לעצמנו מעקה פנימי להיאחז בו.  האורחת שלי, מירה ארצי-פדן, היא מורה בכירה ליוגה ומפתחת שיטת תרגול ייחודית הנקראת "יוגה נשית". כמי שעולמה התערער לראשונה כשהייתה בת שלוש והתייתמה מאביה טייס הקרב, היא מקדישה את חייה לחקר שיווי המשקל הנפשי והפיזי.  מהי יוגה? כיצד היא משפרת את חיינו? מהו אותו חיישן פנימי שעוזר לנו להתמודד עם מתח?  מה עושים כשהגוף בוגד בנו ואיך לומדים להקשיב למה שהנפש מספרת לנו באמצעות הגוף

 קורה לכם לפעמים שבא לכם לנוח לרגע מעצמכם ולשבת קצת בתוך דמות אחרת? כזו שמותר לה להגיד את מה שלכם אסור? כזו שיכולה להיות חסרת אחריות ובלתי מרוסנת כשאתם תמיד כאלה "ללא רבב"? כזו שמעיזה איפה שאתם פחדנים? לשחקנים ניתנת האפשרות הזו, להרחיב את המנעד ולהתארח לזמן מה בתוך נעליו של אדם אחר. למעשה זו ההגדרה של אמפתיה, התכונה הכי אנושית שלנו - היכולת "להיות בתוך" החוויה של מישהו אחר. שיחה עם השחקן דרור קרן על איך מגדלים שרירים של אמפתיה, על מתנת ההתפעלות שקיבל בבית שבו גדל ועל החשיבות של במה וקהל אוהב, בחיים של כל אחד מאתנו 

היום נדבר על נושא שאנשים נמנעים מלדבר או לחשוב עליו. למרות שהמוות הוא הדבר הכי ודאי בחיים של כל אחד מאתנו, זה גם הפחד הכי גדול שלנו. האם אפשר שדווקא המודעות והדיבור על הפחד הזה עוזרים לנו להפוך את החיים שלנו למשמעותיים ומאושרים יותר? ואת הפחד לפחות משתק? דר רוני צבר הוא רופא המלווה אנשים אל מותם, אפשר לומר שהוא "מומחה לסופים טובים". הוא עוזר להולכים וגם לנשארים לסגור קצוות פתוחים, להספיק לומר ולעשות את מה שחשוב. שיחה מרגשת ואופטימית על האפשרות להפרד נכון, ועל  השיעורים החשובים שתודעת המות מעניקה לחיים שלנו     

פתאום דפיקה בדלת. רבים מאתנו קופצים, נבהלים, מדמיינים תסריטי אימה לנוכח ההפתעה אבל יש גם אחרים. כאלה שמתייחסים לאי וודאות כאל הזדמנות להרפתקה. הסופר אתגר קרת מהסופרים הישראלים האהובים ביותר בישראל וברחבי העולם - הוא איש שיודע להשתמש ב"אי וודאות" לטובתו. שיחה מרתקת על החיים והכתיבה כאירוע מתגלגל, על המוכנות להגיד "כן" להזמנות שקיבלנו, על הדברים הכי מוזרים שקורים לך כשאתה מקשיב לנהגי מוניות, ועל איך  השריר הזה שאפשר לפתח - "שריר היכולת להמציא סיפור" - הופך אותנו לאנשים פחות שיפוטיים ויותר גמישים ומאושרים

השילוב של חגיגות שנה לפודקאסט, יחד עם משבר הקורונה החזירו אותי אל המרואיין הראשון שלי, הדר' טל בן שחר – מומחה בעל שם עולמי בתחום המדע של האושר. בערב פסח 2020, בשיאו של הבידוד לבשתי את מיטב מחלצות הפיגמה שלי - והזמנתי אותו לשתות איתי קפה בזום. ביקשתי  לשאול אותו "מה נשתנה"? ומה ניקח אתנו הלאה מהתקופה הכל כך משונה הזו שבה לראשונה בתולדות האנושות, חווים כל אזרחי העולם סוג של חוויה דומה.  דיברנו על "צרת רבים" ועל הנחמה שבה, על בישולים וחרדה, על שמחת הביחד, ועל "עומס הביחד", על געגועים ואי וודאות, ועל היכולת ללמוד משהו מהמשברים שאנחנו חווים

שירים מהווים פס קול קבוע לחיים שלנו.  הם מתנגנים ברדיו כשאנחנו מטגנים שניצלים. הם מפעילים את המחשבות שלנו במכונית כשאנחנו תקועים בפקק,  הם מקפיצים אותנו במסיבות ובהופעות, מלווים אותנו כשהלב שלנו נשבר. הם עוזרים לנו לגדול ולהתפתח.  בשיחה עם בועז כהן -שדרן, עורך מוזיקלי וחוקר תרבות, דיברנו על האופן שבו שירים משנים את חיינו לטובה.  על שירים מעודדים, על שירים שעוזרים לנו לעשות החלטות אמיצות, ועל אלה שבזכותם אנחנו מרגישים פחות לבד בעולם

ביום שבו מלאו לאמא שלי 80, לקחתי אותה בהפתעה, להקליט שיחה של שתינו באולפן. רציתי שתהיה לי מזכרת. זו היתה אחת השעות המיוחדות ביותר שחווינו יחד, והיה בה את כל הערבוב שיש בקשר המיוחד והעמוק הזה שבין אמא לבת. היו בה נושאים שאף פעם לא נגענו בהם, נושאים שהעזנו קצת יותר, היו גם דברים שהמשכנו לשתוק עליהם, היה צחוק משותף ודמעות. אבל בעיקר -הודייה הדדית וסליחה הדדית. לא על הכל אפשר לדבר, אבל כל מה שיכולנו לדבר עליו - נאמר. אני רוצה לעודד אתכם לקחת את האנשים היקרים לכם לשיחה מהסוג הזה. לשאול ולהשמיע, לסגור קצוות פתוחים. דווקא עכשיו, באיבם של ימי הקורונה שמנתקת הורים מבוגרים מילדיהם ונכדיהם - זה חשוב פי כמה. המגע האמיתי בין אנשים - הוא מגע של נפש בנפש, ילדה ואמא שלה. ואת זה שום "איסור חיבוק" בימי קורונה - לא יוכל לקחת לנו