קורה לכם לפעמים שבא לכם לנוח לרגע מעצמכם ולשבת קצת בתוך דמות אחרת? כזו שמותר לה להגיד את מה שלכם אסור? כזו שיכולה להיות חסרת אחריות ובלתי מרוסנת כשאתם תמיד כאלה "ללא רבב"? כזו שמעיזה איפה שאתם פחדנים? לשחקנים ניתנת האפשרות הזו, להרחיב את המנעד ולהתארח לזמן מה בתוך נעליו של אדם אחר. למעשה זו ההגדרה של אמפתיה, התכונה הכי אנושית שלנו - היכולת "להיות בתוך" החוויה של מישהו אחר. שיחה עם השחקן דרור קרן על איך מגדלים שרירים של אמפתיה, על מתנת ההתפעלות שקיבל בבית שבו גדל ועל החשיבות של במה וקהל אוהב, בחיים של כל אחד מאתנו 

היום נדבר על נושא שאנשים נמנעים מלדבר או לחשוב עליו. למרות שהמוות הוא הדבר הכי ודאי בחיים של כל אחד מאתנו, זה גם הפחד הכי גדול שלנו. האם אפשר שדווקא המודעות והדיבור על הפחד הזה עוזרים לנו להפוך את החיים שלנו למשמעותיים ומאושרים יותר? ואת הפחד לפחות משתק? דר רוני צבר הוא רופא המלווה אנשים אל מותם, אפשר לומר שהוא "מומחה לסופים טובים". הוא עוזר להולכים וגם לנשארים לסגור קצוות פתוחים, להספיק לומר ולעשות את מה שחשוב. שיחה מרגשת ואופטימית על האפשרות להפרד נכון, ועל  השיעורים החשובים שתודעת המות מעניקה לחיים שלנו     

פתאום דפיקה בדלת. רבים מאתנו קופצים, נבהלים, מדמיינים תסריטי אימה לנוכח ההפתעה אבל יש גם אחרים. כאלה שמתייחסים לאי וודאות כאל הזדמנות להרפתקה. הסופר אתגר קרת מהסופרים הישראלים האהובים ביותר בישראל וברחבי העולם - הוא איש שיודע להשתמש ב"אי וודאות" לטובתו. שיחה מרתקת על החיים והכתיבה כאירוע מתגלגל, על המוכנות להגיד "כן" להזמנות שקיבלנו, על הדברים הכי מוזרים שקורים לך כשאתה מקשיב לנהגי מוניות, ועל איך  השריר הזה שאפשר לפתח - "שריר היכולת להמציא סיפור" - הופך אותנו לאנשים פחות שיפוטיים ויותר גמישים ומאושרים

השילוב של חגיגות שנה לפודקאסט, יחד עם משבר הקורונה החזירו אותי אל המרואיין הראשון שלי, הדר' טל בן שחר – מומחה בעל שם עולמי בתחום המדע של האושר. בערב פסח 2020, בשיאו של הבידוד לבשתי את מיטב מחלצות הפיגמה שלי - והזמנתי אותו לשתות איתי קפה בזום. ביקשתי  לשאול אותו "מה נשתנה"? ומה ניקח אתנו הלאה מהתקופה הכל כך משונה הזו שבה לראשונה בתולדות האנושות, חווים כל אזרחי העולם סוג של חוויה דומה.  דיברנו על "צרת רבים" ועל הנחמה שבה, על בישולים וחרדה, על שמחת הביחד, ועל "עומס הביחד", על געגועים ואי וודאות, ועל היכולת ללמוד משהו מהמשברים שאנחנו חווים

שירים מהווים פס קול קבוע לחיים שלנו.  הם מתנגנים ברדיו כשאנחנו מטגנים שניצלים. הם מפעילים את המחשבות שלנו במכונית כשאנחנו תקועים בפקק,  הם מקפיצים אותנו במסיבות ובהופעות, מלווים אותנו כשהלב שלנו נשבר. הם עוזרים לנו לגדול ולהתפתח.  בשיחה עם בועז כהן -שדרן, עורך מוזיקלי וחוקר תרבות, דיברנו על האופן שבו שירים משנים את חיינו לטובה.  על שירים מעודדים, על שירים שעוזרים לנו לעשות החלטות אמיצות, ועל אלה שבזכותם אנחנו מרגישים פחות לבד בעולם

ביום שבו מלאו לאמא שלי 80, לקחתי אותה בהפתעה, להקליט שיחה של שתינו באולפן. רציתי שתהיה לי מזכרת. זו היתה אחת השעות המיוחדות ביותר שחווינו יחד, והיה בה את כל הערבוב שיש בקשר המיוחד והעמוק הזה שבין אמא לבת. היו בה נושאים שאף פעם לא נגענו בהם, נושאים שהעזנו קצת יותר, היו גם דברים שהמשכנו לשתוק עליהם, היה צחוק משותף ודמעות. אבל בעיקר -הודייה הדדית וסליחה הדדית. לא על הכל אפשר לדבר, אבל כל מה שיכולנו לדבר עליו - נאמר. אני רוצה לעודד אתכם לקחת את האנשים היקרים לכם לשיחה מהסוג הזה. לשאול ולהשמיע, לסגור קצוות פתוחים. דווקא עכשיו, באיבם של ימי הקורונה שמנתקת הורים מבוגרים מילדיהם ונכדיהם - זה חשוב פי כמה. המגע האמיתי בין אנשים - הוא מגע של נפש בנפש, ילדה ואמא שלה. ואת זה שום "איסור חיבוק" בימי קורונה - לא יוכל לקחת לנו

בתלמוד נכתב  : "איש ואשה: זכו, שכינה ביניהן; לא זכו, אש אוכלתן".  זירת הזוגיות היא ללא ספק אחת החשובות והמרתקות ביותר בחיינו, היא יכולה להיות גן עדן, גהנום, וכל מה שבאמצע. רות דיין וולפנר היא עורכת דין לענייני משפחה,היא גם סופרת שמעלה על הכתב את הדרמה הגדולה שהיא עדה לה, הדרמה של הזוגיות. נפגשנו לשיחה על נישואין וגירושין, פירוק והרכבה, על מאבק, פשרה וסליחה. על מה שעוזר לאנשים לחיות יחד בשלום ועל מה שעוזר להם להפרד בשלום 

אחת התחושות הפחות נעימות בסקלה - היא תחושה של אי וודאות. כשהדף מתרוקן ואין לנו תשובות, או חשק, או כיוון או כוחות.  כשאנחנו בהפסקה. אבל כל מי שמבין משהו בתהליכים של לידה והתחדשות - יודע שהפסקות הן חלק הכרחי בסיפור. היהדות אפילו מצווה עלינו את "מצוות השמיטה" ופוקדת עלינו להניח לשדה שלנו בשנה השביעית. בימים אלה, של משבר קורונה עולמי, כשנראה שהעולם כולו יצא להפסקה כפויה,  התכנסנו כדי לדבר על עצירה ויצירה. רונה שפריר היא סופרת, מורה בכירה ל"התמקדות", והיא מלווה אנשים וארגונים - בתוך התקופות האלה כשהם מרגישים מבוי סתום. איך לעבוד נכון בתקופת ההפסקה? איך לחפש את הדבר הבא? איך לא להיבהל מהעצירה ואיך להחזיר לעצמנו את הדופק היצירתי 

.היום נדבר על יכולת שהייתה לכולנו כשהיינו ילדים, ועם ההתבגרות שלנו קצת איבדנו אותה

זו היכולת להיות נוכחים ברגע,  ב"כאן ועכשיו". יש מבוגרים שיודעים לשמור על הניצוץ הילדי. על הסקרנות, ההתחדשות, היכולת להתפעל ולהתלהב. אילן הייטנר הוא מבוגר ילדי שכזה.  מבחינת הגיל הוא כבר מזמן לא ילד, הוא אבא פעיל שמגדל 4 ילדים לצד קריירה מרשימה של סופר אהוב שספריו נמכרו במאות אלפי עותקים.  נפגשנו לשיחה על "שרירי הילד" שהוא משמר, על ההרגלים שלו ביומיום, על תפיסת עולמו, על ההבדל בין "ילדי" ל"ילדותי", על מצבי רוח, ועל ההזמנה לחיות את החיים עם פתיחות והושטת יד לסביבה